אתמול היינו בסריקת מערכות שנייה - למי שעדיין לא חווה את ההיריון הזה אני אומר רק שלפחות
בשני השליש הראשונים יש מיליון בדיקות שצריך לעשות ואתה מוצא את עצמך משתמש במדריך
של קופת החולים כמו איזה מדריך טיולים לדעת מה הדבר הבא שמחכה לך מעבר לסיבוב.
אחד הדברים האחרונים ברשימה זה סריקת מערכות שנייה - בבדיקה הזאת כבר אמורים להיות כל האיברים
והרופא יושב מול זוג ההורים ומראה להם על המסך כל איבר ואיבר של העובר.
זה הרגיש לי כמו בתפריט של מסעדה מזרחית: יש לך מעיין תפריט כזה שבו יש כבד, לבלב, לב, טחול, לשון, שוק, כנף (זה כבר תלוי בכמה הילד שלך מעוות), ומוח.
רוב האיברים סתם נראים כמו כתם שחור ולא ברור ואתה סומך על הרופא שהוא באמת יודע על מה הוא מדבר וזה לא סתם באג בתוכנה שנראה לרופא כמו קיבה תקינה.
סתם שתדעו שלפני חודש בערך העובר הצליח להיות גדול מספיק (הוא כבר שוקל 700 גרם - זה כמו נתח סטייק עסיסי בארגנטינה) בשביל לבעוט באמא שלו מבפנים.
אני מנסה לדמיין את ההרגשה של משהו בועט בך מבפנים וחוץ מהסצינה המעולה ההיא מהנוסע השמיני שהיצור יוצא דרך הבטן אני לא מצליח להזדהות עם ההרגשה.
אבל מה שממש נחמד זה שהוא אשכרה בועט יותר כשאני מדבר עם לנה. בהתחלה התלהבתי והייתי ממש גאה בעובר הגאון שלי שכבר בגיל כזה הצליח לזהות את הקול של אבא שלו. ההתלהבות קצת ירדה כשגיליתי שרק לפני שבועיים התפתחו לו בכלל האוזניים...
טוב, כל הדיבורים הללו על איברים גרמו לי לרצות לצפות שוב בסרט שתיקת הכבשים עם חניבעל לקטר אז שיהיה שבוע מוצלח.
בשני השליש הראשונים יש מיליון בדיקות שצריך לעשות ואתה מוצא את עצמך משתמש במדריך
של קופת החולים כמו איזה מדריך טיולים לדעת מה הדבר הבא שמחכה לך מעבר לסיבוב.
אחד הדברים האחרונים ברשימה זה סריקת מערכות שנייה - בבדיקה הזאת כבר אמורים להיות כל האיברים
והרופא יושב מול זוג ההורים ומראה להם על המסך כל איבר ואיבר של העובר.
זה הרגיש לי כמו בתפריט של מסעדה מזרחית: יש לך מעיין תפריט כזה שבו יש כבד, לבלב, לב, טחול, לשון, שוק, כנף (זה כבר תלוי בכמה הילד שלך מעוות), ומוח.
רוב האיברים סתם נראים כמו כתם שחור ולא ברור ואתה סומך על הרופא שהוא באמת יודע על מה הוא מדבר וזה לא סתם באג בתוכנה שנראה לרופא כמו קיבה תקינה.
סתם שתדעו שלפני חודש בערך העובר הצליח להיות גדול מספיק (הוא כבר שוקל 700 גרם - זה כמו נתח סטייק עסיסי בארגנטינה) בשביל לבעוט באמא שלו מבפנים.
אני מנסה לדמיין את ההרגשה של משהו בועט בך מבפנים וחוץ מהסצינה המעולה ההיא מהנוסע השמיני שהיצור יוצא דרך הבטן אני לא מצליח להזדהות עם ההרגשה.
אבל מה שממש נחמד זה שהוא אשכרה בועט יותר כשאני מדבר עם לנה. בהתחלה התלהבתי והייתי ממש גאה בעובר הגאון שלי שכבר בגיל כזה הצליח לזהות את הקול של אבא שלו. ההתלהבות קצת ירדה כשגיליתי שרק לפני שבועיים התפתחו לו בכלל האוזניים...
טוב, כל הדיבורים הללו על איברים גרמו לי לרצות לצפות שוב בסרט שתיקת הכבשים עם חניבעל לקטר אז שיהיה שבוע מוצלח.
