יום רביעי, 22 בפברואר 2012

בת או בת

שאלת השאלות אולי, מה עדיף... והכותרת קצת מטעה כי יש סיכוי שיוולד לנו בן אבל מכיוון ששנינו מעוניינים כרגע בבת ומישהו אמר לי פעם שלמילים אולי יש השפעה אז אני מעדיף להתרכז בבנות (זה משהו שבאופן כללי אני מעדיף תמיד להתמקד בו).
יש המון סיבות למה עדיף בת לפני בן אבל העיקרית שבהן היא שאני יודע שהבת שלי תהיה חתיכה לא נורמלית (אבא חתיך ואמא בסדר +) ולכן אני צריך להיות בגיל סביר כאשר היא תגיע לגיל בו גברים מתחילים איתה - רק ככה אני אוכל לכסח להם את הצורה ולא לצפות מהצד כמו איזה סבא זקן בזמן שכולם עוברים לי על הילדה...

מעבר לזה יש את עניין השם.
אני ולנה כבר מצאנו שם לילדה ואין לנו שמץ של מושג איזה שם לתת לבן (למרות שהשם "שמץ" דווקא נשמע לא רע) אז הנה עוד סיבה למה להביא בת קודם.

אבל עכשיו ברצינות - לעובר שלנו כבר יש מין (קראתי שכולנו מתחילים עם איברי מין נשיים ורק בסביבות השבוע השביעי להיריון נכנס כרומוזום המין לפעולה ומחליט האם העובר ימשיך להתפתח כנקבה או לחילופין יהפוך לזכר - זו הסיבה גם שלשני המינים יש פיטמות ולכך שהשחלות והאשכים מתפתחים בעובר מאותו החלק וכך גם הזין והדגדגן (ממש מחשבה מחרמנת הא?).
בכל אופן, אני כבר מדבר עם העובר ואפילו נתתי לו שם: עוברי - או באנגלית AUBARY (נשמע כמו שם של שחקנית צרפתיה). בעוד מספר שבועות אנו נלך לסריקה של ההיריון ואז נדע סופית האם עוברי יישאר בשמו הנוכחי או יהפוך לעוברית.

אז בשעה טובה התחלנו את השבוע העשירי להיריון ויש לי כבר יותר מעשרה פוסטים בבלוג הזה - אני לא מאמין שהילד שלי עוד לא נולד וכבר אני בתחרות איתו...

אז בינתיים אני מוביל.


יום רביעי, 8 בפברואר 2012

אישה או אמא?

טוב, הגעתי לנושא הכי חשוב בכל הבלוג הזה שמטריד אותי יותר מכול ואני אשמח לשמוע דעות של אחרים.
קודם כל יש לי וידוי קטן: אני מאזין קבוע של ורדה רזיאל ז'קונט ולמרות שזאת פאדיחה ענקית להודות בזה בקול רם, אני חייב להגיד שהיא מדהימה ושאני לומד ממנה המון וזה מה שגרם לי בעצם להתחיל לחשוב על כל הנושא.

תראו, אני לא תמים - אין לי ספק שתינוק פוגע בזוגיות.
נכון שמצד אחד יש חיבור רגשי ויצרתם משהו ביחד וכל זה אבל בתכלס: המיניות נפגעת, הזמן ביחד מצטמצם, נוצרים חילוקי דעות מהותיים בנושא גידול הילד ובגדול הילד עובר למקום הראשון והזוגיות יורדת למקום השני.

ראיתי סטנד אפ מצחיק של CK LOUIS שבו הוא מספר שהוא חזר הביתה עם הילד הראשון שלו והוא פשוט חש שהוא יצר משהו מיוחד, שהילד הזה הוא חלק ממנו, דור ההמשך שלו. ואז כשאשתו התחילה לריב איתו על משהו הוא לפתע הסתכל עליה וחשב "WHO THE FUCK ARE YOU?"
כלומר, ברגע שהילד נכנס לעניינים, מי היא בכלל שהוא צריך לאכול חרא ממנה...
http://www.youtube.com/watch?v=8c3us4yckcM&feature=related (החל מהדקה 2:55 עד הסוף)

אבל מלהקשיב לתוכנית של ורדה הבנתי שבעצם הזוגיות חשובה הרבה יותר מהילדים במובן האישי כי בסופו של דבר הילדים עוזבים את הבית, יש להם את החיים שלהם ובמקרה הטוב אתה רואה אותם פעם-פעמיים בשבוע ואילו בן הזוג הוא מי שנשאר איתך לאורך כל החיים.
כל כך הרבה זוגות הקריבו את הזוגיות שלהם בשביל הילדים ואז כשהילדים גדלו הם נתקעו עם בן אדם שלא טוב להם איתו - ואז או שמתגרשים ונשארים בודדים או שחיים בזוגיות מחורבנת רק בכדי לא להישאר לבד.
אסור אסור אסור להקריב את הזוגיות על מזבח הילדים - זו הטעות הגדולה ביותר לדעתי שאנשים עושים.

צריך לשים את הזוגיות במקום הראשון ואת הילדים במקום השני!
וזה בעצם כל העניין.

אני כל הזמן אומר ללנה שלא משנה מה, אסור לנו לשקוע בחיי השיגרה המשפחתיים והמשעממים ושצריך לשמור כל הזמן על ריגושים - גם אם זה אומר להשאיר את הילד לכמה ימים עם סבא וסבתא וליסוע לחו"ל או לסופ"ש בלעדיו על בסיס קבוע.
ללא ספק זה יהיה המבחן הגדול במציאות כאשר נהיה עייפים וטרודים אבל אני בהחלט הולך להקדיש לזה הרבה משאבים.






האב, הבן ורוח החופש

אתמול נכנסנו לשבוע השמיני להיריון שעדיין מוגדר כסוד מדינה שמור ולכן הגיע הזמן שאני אתחיל לכתוב על הדברים שבאמת מטרידים וחשובים לי. אין ספק שיש לי תסכול קל שכמעט ואף אחד עדיין לא יודע על הבלוג הזה, מפאת הסודיות, ורק בעוד חודש בערך אוכל סוף סוף להעלות אותו לפייסבוק ולהודיע קבל עם ועדה: אני הולך להיות אבא!!!

אחד הדברים הכי חשובים בהבאת ילדים לדעתי הוא הגיל של ההורים.
לפני כשנה חזרנו אני ולנה מטיול גדול בדרום אפריקה ודרום אמריקה - הטיול ארך מספר חודשים והוגדר על ידי כ"טיול טרום ילדים".
לדעתי טיול שכזה הוא לא פחות חשוב מהטיול שאחרי הצבא וכל מי ששמע שאני יוצא לטיול ההוא בטרם יהיה לי ילד אמר שזו החלטה מעולה וחכמה ביותר.
אבל הטיול הוא לא העניין כאן, החופש הוא הנושא.

אין ספק שלהביא ילד, עם כל היתרונות שבכך, משנה לך את החיים ואת החופש שהיה לך לפני ב 180 מעלות וישנם המון דברים ש"כבר אי אפשר לעשות", לפחות לא עד שהילדים יהיו גדולים מספיק, כלומר בעוד 20 שנה.
אני חושב שלהביא ילד בגיל 20 ומשהו זו אחת הטעויות וההחמצות הכי גדולות שיכולות להיות - הרי יש לך את כל החיים להיות הורה וברגע שהבאת ילד, לעולם כבר לא תוכל לחזור למה שהיה. אז למה למהר?
כשאני שומע על חברה צעירים שמתחתנים ומביאים ילדים עוד לפני שניצלו את החופש שלהם, לפני שהתבססו קצת כלכלית, לפני שהתבגרו מספיק - אני ממש מרחם עליהם.
אז דווקא בקטע הזה, בניגוד להרבה דברים שאני עושה לפי הרגש, היה לי המון תכנון והילד הזה לא היה רצוי לפני.

אני יודע שיש כאלו שיאמרו שיש חסרונות בלהיות אבא מבוגר יחסית (30+) אבל היתרונות בלמשוך את חיי החופש שלפני עולים באלפי מונים על החסרונות הללו.
כך בדיוק גם חשבתי על "משיכת התמימות" בגיל ההתבגרות כמה שיותר - הרי יש לך את כל החיים להיות אדם בוגר בעל תיאבון מיני וראיית עולם צינית - למה לא למשוך את התמימות הילדותית לפחות עד גיל 18??? גם כאן אני ממש מרחם על בני הנוער שכבר בגיל 15 מחפשים לזיין ומודעים לאיך שהם מתלבשים, לסטאטוס החברתי שלהם ולבגדים שהם לובשים.

אז לכל מי שקורא את זה: אל תמהרו, לכו תעשו הכול, כמה שיותר, לפני שמגיעים הילדים בכדי שלא תרגישו שהילד מנע מכם דברים שרציתם לעשות וכעת אתם כבר לא יכולים...












יום שבת, 4 בפברואר 2012

השוטר הטוב ולנה

זה אומנם קצת מרושע מצידי אבל זו האמת.

תראו, לנה הרבה יותר מסודרת ממני וגם הרבה יותר חשוב לה שכל דבר יהיה כמו שצריך והיא הרבה פחות סלחנית לטעויות ואילו אני הרבה יותר זרקן, אופטימי וסלחן וכל זה מביא אותי למסקנה הברורה שאני אהיה השוטר הטוב ולנה תהיה המכשפה הרעה.
עכשיו, אני יודע שזה לא יפה ואני מבין שזה גם לא ממש בריא לילד שיש לו הורה טוב והורה קשוח אבל אני לא באמת מאמין שאני אוכל לשנות את זה. מאוד חשוב לי להיות "חבר" של הילד/ה שלי ולמרות שאני יודע שאני צריך להיות גם הדמות הסמכותית שמציבה גבולות אני באמת מאמין שילד צריך להתנסות בדברים וללמוד מהניסיון (מה שלא הורג אותך מכשל אותך ולכן כל מה שנשאר לי לעשות זה לוודא שהילד שלי לא יעשה שום דבר שיהרוג אותו בטעות).

הבעיה היא שאני בעצמי ילד ולכן יהיה לי נורא קל להזדהות עם המחשבות והמעשים של הילד שלי ו"להילחם" באמא שלא מרשה שום דבר.
הרבה אנשים אמרו לי שזה ממש חשוב להפריד בין "להיות חבר של הילד" לבין להיות "הדמות הסמכותית בחייו" ואני לא בטוח בכלל שאני אצליח. הכי הרבה שאני מוכן להבטיח זה שלפחות מול הילד אני אנסה לשוות מראה רציני אבל מאחורי הקלעים לנה תצטרך להתמודד עם שני ילדים מגודלים ללא ספק...

שיהיה לה בהצלחה :-)



יום רביעי, 1 בפברואר 2012

להסתכל בכוכבים

אתמול היינו בבדיקת אולטרסאונד ראשונה, אומנם העובר עדיין לא הגיע לגודל סנטימטר אבל כבר הוא בכיוון הנכון ושווה מבט. רופאת הנשים (משום מה תמיד תהיתי מה קורה בחדר רופאת הנשים כי זה נשמע לי נורא מסתורי כל מה שהולך שם) נתנה לי להסתכל על המסך ושם ראיתי לראשונה את בני או ביתי לעתיד.
ואתם יודעים מה? הדבר הקטנצ'יק הזה עם הלב הפועם גרם לי להתרגש!
נראה לי שבפעם הראשונה הצלחתי להבין מה זה להיות אבא אפילו אם זה היה רק לשבריר של שניה ופתאום באמת היה איכפת לי מהיצור הקטן הזה שנמצא בבטן של לנה ובסה"כ רוצה לשרוד.

תמיד הייתי בעד הפלות ולא היה לי אפילו שמץ של ספק שזה מבורך אבל אתמול בפעם הראשונה הבנתי מה פירוש הדבר "חיים" במובן הכי בסיסי וראשוני שלהם וזה ממש ריגש אותי.
אתמול נפל לי האסימון שהדבר הפועם הזה הוא באמת שלי ונוצר בזכותי וזה נפל עלי וזעזע אותי בצורה חיובית כמובן.

ומאז אני פשוט רואה את עצמי עם בני או ביתי לעתיד, שוכבים יחד על הדשא או על הגג של המכונית בלילה קריר ללא עננים - שוכבים קרוב קרוב בגלל הקור ומביטים בכוכבים. ואני מדמיין את עצמי מסביר ומספר על כל כוכב וכוכב וזה עושה לי כזה חשק ענק להיות כבר אבא שאני באמת דומע מהתרגשות...

ואם זו ההרגשה שכולם מדברים עליה אז אני מתחיל אט אט להבין על מה כל הסיפור...