הכול מלמעלה

כפי שכבר רשמתי מקודם, הדבר שהכי קשה לי עד עכשיו בכל ההיריון הזה הוא הסודיות הכרוכה בנושא.
משום מה יש איזו אמונה שאסור לספר לאף אחד עד סוף הטרימסטר הראשון ומבחינתי זו ממש התעללות.

בכדי להקל על עצמי הצלחתי לשכנע את לנה שאחרי בדיקת הדם שתאשר את ההיריון אני כבר אוכל לספר למספר מצומצם מאוד של אנשים: אבא, אמא, אח, אחות, 2 חברים טובים ועוד כל מיני אנשים שלא מקושרים לחברים שלי.
אז כן, למרות שאנחנו רק בשבוע השמיני כבר 50% ממי שאמור לדעת יודע ועדיין קשה לי עם הסודיות של כל הסיפור.

ביום שהחלטתי לספר להורים העולם החליט קצת להסתלבט עלי:
ממש כשסיימתי את שיחת ההודעה הרשמית היה לי צלצול בפלאפון ממספר שאני לא מכיר. כשעניתי, הקול הלא מוכר בצד השני שאל "אבא? אבא? זה אתה?". לאחר כמה שניות של הלם ולאחר שוידאתי שלנה לא מחזיקה את הפלאפון שלה צמוד לבטן הבנתי שזה כנראה לא העובר מדבר איתי ולכן אמרתי "סליחה טעות" וניתקתי בהתרגשות.
מיד לאחר מכן חבר שלי אורן שהיה בחו"ל רצה לדבר איתי בסקייפ והתחיל את השיחה ב"אבאלה!!! מה נשמע?" וזה עוד לפני שסיפרתי לו על ההיריון כמובן.

אז תודה אלוהים, יש לך חוש הומור מצוין ואני אצטרך אותו כאשר אתפלל אליך לפני השינה בשבועות הראשונים לאחר הלידה כאשר הבכי ימנע ממני לישון ואני אתחנן לקצת שקט. אני יודע שאתה תהיה שם בשבילי!